Justice יולי נודלמן Juli Nudelmann
  www.julinudelmann.com
יולי נודלמן-צדק לכל Закон
יום ו', ב’ באייר תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
ד"ר יולי נודלמן: איך להיות חולה חכם ולהגן ולשמורעל עצמו מול הלקוים של המערכת הבריאות שלנו. "מדריך לאזרח חולה". פרק אחד מהספר של ד"ר יולי נודלמן על הלקוים והפגמים קשים של מערכת הבריאות בארץ!

הגוף שלך שייך לך! אתה זכאי לדעת הכול עליו! אתה ורק אתה זכאי להחליט מה לעשות עם עצמך על סמך מידע מלא ואחראית! רופאים הבכירים חייבים למסור לך את כל הפרטים על הממצאים הרפאים שלך ולספר על הסיבוכים האפשריים שבטיפול המתוכנן. אתה זכאי לקבל חוות-דעת מידי רופא בכיר וגם דעה שנייה מרופא בכיר אחר וואסור לרופא לעשות בך כל שברצונו. לפניכם מדריך שימושי קצר לאזרח הנזקק למערכת-הבריאות. פרק אחד מהספר "בלי הרדמה" מה על האזרח הפשוט לעשות כדי לשמור על בריאותו בתנאים הקיימים במערכת הבריאות חולה בארץ? שואלים אותי רבים: על מה אתה ממליץ? האם להפסיק ללכת לרופאים והימנע מלקבל את המלצתם? האם להסכים לעבור ניתוח אם לאו? האם ללכת לרופאים פרטיים או לתת שוחד לרופאים ידועים במוס דות ציבוריים? האם לפנות לרפואה הלא-קונבנציונלית – להומיאופתים, לנטורופתיה כו'? האם לנסוע לרומניה או להונגריה לצורך קבלת טיפול במרחצאות-המרפא שלהם, או לבקר בחמת-גדר ובעין-גדי? האם אם נפגעתה מרופא להגיש תלונות למוסדות האחראים ישירות על מערכת-הבריאות, או למבקר-המדינה? כדי לענות על השאלות האלה דרוש ספר שלם. בינתיים אנסה אני בראשי-פרקים לתת כמה עקרונות של התנהגות האזרח הזקוק לטיפול רפואי, בצורת עצות שימושיות אחדות, המבוססות על ה"אני מאמין" שלי. ציטוטים של העצות מהספר שלי שאומנם פורסם עוד בשנת 1989 אך הן אקטואליות גם כיום כי העצות אלה הן אוניברסאליות. זכויות האזרח כלליות וכאשר הוא נכנס ונמצא במוסדות רפואיות כחולה האדם הוא הבעלים הבלעדי על גופו ובריאותו, ולשום אדם אין הזכות לשלוט על גופו וחייו של אדם אחר, ולעשות כבתוך שלו עם בריאותו. כפי שמשווים בחנויות שונות את איכות המוצרים ואת המחירים, על אחת כמה וכמה מותר ואף חייב האזרח כלפי עצמו לחפש את הדרך הטובה ביותר לשמירת בריאותו. והרי הדוגמאות: אם אתה בא לחדר-מיון של בית-חולים ומחכה זמן רב, ואיש אינו ניגש אליך למתן עזרה – מותר לך לדרוש שיטפלו בך מייד. אם הרופא בחדר-המיון אומר לך שהוא מאוד עסוק – אל תקבל זאת כעובדה. הרופא העסוק יכול תמיד להזמין רופאים תורנים נוספים שנמצאים בבית החולים, וגם את הרופא הכונן שלו מהבית, כדי שלא תאלץ להמתין זמן רב. רופא תורן חייב לפנות לממונים עליו, אך אינו עושה זאת מסיבותיו הוא. אז תבקש אתה את הרופא בכיר יותר, ואף תזמין את מנהל בית-החולים או סגנו או מינהלן-תורן כדי להתלונן לפניהם, אם לא מטפלים בך תוך זמן סביר. אל תפחד שדרישתך תרגיז את הרופאים ועל כן הם יתנקמו בך. כפי שאני מכיר את עמיתיי הרופאים, הם מתייחסים בתשומת-לב רבה יותר דווקא למי שמתלוננים או העלולים להתלונן. הוא הדין לגבי תקופת אשפוזך במחלקה. אתה זכאי לדרוש שיטפלו בך במהירות סבירה, ואל תקבל את טענותיהם של הרופאים ש"חסרים לנו רופאים". יש די רופאים בבית חולים כדי שינתן לך הטיפול המתאים במחלקה. הסטטיסטיקה (1989) מחזקת את דבריי. לכל מיטה בבית-חולים יש בפינלנד 0,1 רופא, בשוודיה 0,12, בארצות-הברית 0,22 ובארץ 0,44! (ו ב2009 0.62) הרפאים חייבים להציג את עצמם בפני החולה – שמם המלא ותפקידם בבית- החולים. הרופא הניגש אליך חייב להתחיל את השיחה במילים: "אני ד"ר בני רבינוביץ. אני סטז'ר או מתמחה במחלקה זו..." אם אינו עושה כך, אתה זכאי לבקש ממנו להציג את עצמו. אינך יכול להפקיד את גופך בידי אדם שאינך מכיר, אף אם הוא לובש חלוק לבן או ירוק. אם מתברר לך שבחדר-המיון או במחלקה נקבעים האבחנה והטיפול בך רק על-ידי רופא צעיר תורן, מותר לך לדרוש שיחה עם רופא בכיר ולבקש את התייחסותו. אם משחררים אותך הביתה לאחר אשפוז בהמלצה לעבור ניתוח, וקובעים תור לעוד זמן רב או לזמן שאינו מתאים לך, או בכלל משאירים את קביעת התאריך "באוויר", מותר לך לדרוש קביעת תאריך המתאים לך. זכור לי מקרה של סטודנט בטכניון, שזקוק היה לניתוח-שבר ושנקבע לו תור לזמן לא-מתאים. הוא פחד להתווכח ומשום כך איבד את כל שנת-הלימודים. אם קרוב-משפחה שלך נפגע בתאונת-דרכים ומתקבל, למשל, בחדר-המיון של בית-חולים "ברזילי" באשקלון, או "העמק" בעפולה, והוא זקוק לניתוח בראש, אל תתנו לטרטר אותו בדרכים. דרשו שיביאו לבית-חולים זה רופא-מומחה מבית-חולים מרכזי. אם קרוב-משפחה שלך נמצא בחדר-ניתוח, מותר לך לשאול אם משתתפים בניתוח רופאים בכירים, ואף לדרוש שיזמינו אותם מהבית. ידועים מקרים כאשר מתו החולים על שולחן-הניתוחים מפני שהרופאים הצעירים לא הזמינו רופאים בכירים לניתוח עקב רצונם להפגין עצמאות או לא להטריד את ה"בוסים" בבית. אם רופא-המשפחה או רופא כללי במרפאות ממליץ לפניך להיבדק אצל מומחה וקובעים לך תור לבדיקה כעבור כמה חודשים, אל תסכים. מותר לך לשאול את הרופא השולח: "אם אני זקוק לבדיקת מומחה, כיצד יכול אני לחכות חודשים? הרי זה עלול לגרום להזנחה! ואם איני זקוק לבדיקת מומחה – מדוע לשלוח אותי אליו? לפי הסטטיסטיקה בכלל אין הצדקה לכך שתחכה לייעוץ של מומחה, מכיוון שבישראל כ-45-50% מכלל הרופאים הם מומחים. לעומת רק 9% בארצות-הברית ו רק 8% באנגליה. אם הרופא-המומחה שולח אותך לאשפוז, ונקבע לך תור לאשפוז לזמן רב או לזמן שאינו מתאים לך, אל תסכים. מותר לך לשאול את אותן השאלות: "אם איני זקוק לאשפוז – לשם מה לאשפז אותי? ואם אני זקוק – זמן-ההמתנה עלול לגרום בוודאי להזנחה!" אם גם פה יגידו לך שאין די מיטות, תוכל להציג את העובדות הבאות: בארצות-הברית היחס הוא מיטה אחת ל-230 תושבים, בארץ – מיטה ל-200! מה עוד שבארץ הייתה תפוסת-המיטות בשנת 1985 רק 89%. בארצות-הברית יש מרכז אחד של הפריה מלאכותית ל-16 מיליון תושבים. אצלנו מרכז אחד ל-0,7 מיליון תושבים. בארצות-הברית מרכז אחד לניתוחי-לב ל-2 מיליון תושבים. בארץ מרכז אחד ל-0,4 מיליון תושבים. באנגליה יש מרכז אחד לניתוחים פלאסטיים ל-3,5 מיליון תושבים. בארץ – 24 מחלקות. ההמתנה לאשפוז היא מלאכותית. אם בעת השחרור מהחלקה אינך מקבל מכתב-שחרור, ומבטיחים לך לשלוח לך אותו מאוחר יותר, אתה זכאי לסרב לצאת את המחלקה עד שתקבל מכתב--שחרור . על הרופאים מוטלת החובה לשחרר את החולה כשבידו מכתב-שחרור ברור וקריא, כדי להקל על המשך הטיפול. * לכל חולה יש זכות לקבל העתק של כל גיליון אשפוז ותיק המרפאה! עליך לדעת שיש "תקנות בריאות העם" הקובעות את כל זכויותיך כחולה בכל שלבי הטיפול בך. כך, למשל, לכל פעולה ניתוחית, ולא רק ניתוחית, חייבים לקבל את הסכמתך, וחייבים להחתימך על טופס-הסכמה לניתוח, טופס פעולה דחופה, טופס הסכמה לצנתור, למיאלוגראפיה וכו'. בעת ההחתמה מוטלת על הרופא החובה להסביר לך את פרטי הפעולה, שעליה אתה חותם, ואת הסכנות והסיבוכים הכרוכות בפעולה זו. מותר לך לדעת את כל פרטי הטיפול ולקבל הסברים. אינך שפן-ניסיונות! לרוב נעשית ההחתמה על הטפסים האלה בידי סטז'ר, ועליך לדעת שפעולה זאת אינה חוקית. רק רופא מומחה רשאי להחתימך על טופס-הסכמה. עליך גם לדעת שחתימתך על טופס אינה משחררת את הרופאים מהאחריות לנזק שעלול להיגרם לך עקב טיפול רשלני. לעיתים קורה שמנסים להחתים אותך על טופס-הסכמה כתנאי לאשפוז. עליך לדעת שדבר זה מנוגד לתקנות. אם הינך זקוק לאשפוז בהתאם לאינדיקציה רפואית – חייבים לאשפז אותך אף ללא חתימתך על טופס-הסכמה. בהתאם לאותן תקנות אסור לשחרר חולה מבית-חולים ללא הסכמתו. אם קרוב משפחתך מאושפז בבית-חולים גריאטרי או פסיכיאטרי, אין יכולים לשחררו ולשולחו לביתו, או למקום אחר, ללא הסכמת קרובי-המשפחה. עוד קובעות התקנות שעל הממונים על מערכת-הבריאות להשיב על תלונתו של החולה תוך פרק זמן סביר, שנע בין 14 עד 30 יום. אם אינך נענה בפרק-זמן זה על תלונתך, עליך לדעת שזה מנוגד לחוק. אם תלונתך נמצאת בבדיקה של ועדת-חקירה, עליך לדעת שכל ועדת-חקירה יכולה לסיים את עבודתה, אף במקרה מסובך ביותר, תוך שבועות מעטים. על-סמך עובדה זאת עליך לדרוש ממשרד-הבריאות תשובה מהירה לגבי תוצאות חקירה. זכותך לדעת את תוצאות החקיר. על כל רופא מוטלת החובה לעשות בדיקה כללית חיצונית כדי לגלות שינויים פתולוגיים בגופך, גם אם אתה פונה אליו לגבי בעיה ספציפית מיידית – דלקת-ריאות, דלקת-ורידים, כאבי-ראש וכו'. חובת הרופא היא לשים לב לבדיקת-נשים, כדי לגלות שינויים פתולוגיים בגופן. זכותכן של נשים לבקש מכל רופא-מטפל לעשות זאת. כידוע, כ-55% של מקרי סרטן-השד בארץ מגיעים לטיפול בשלב מאוחר, ואחת הסיבות לכך היא שרק 8% מהנשים עוברות בדיקות תקופתיות (לעומת 98% בחו"ל). לכל חולה במחלקה בבית חולים, במרפאה יש זכות לבקש יעוץ נוסף של מומחה נוסף, דעה.שנייה מרופא של בית חולים אחר. טיפולים מיותרים בכל עולם, ללא יוצא מהכלל, קיימת תופעה של טיפולים מיותרים. לכך יש כמה סיבות: ידע המדע הרפואי עדיין מוגבל. קיימות אסכולות רפואיות שונות, הדוגלות בשיטות שונות. מה שהיה נכון אתמול ומקובל על אסכולה אחת, נחשב כיום כטעות. מה שנכון היום ייחשב מחר כשטות. קלות-דעת ורשלנות של הרופאים. טעויות-אנוש של רופאים. חוסר אמצעים טכניים (מכשור- רנטגן, מעבדות) בבתי-חולים שונים. הטיפולים המיותרים בולטים במיוחד בשטחים הכירורגיים. אחת מן הסיבות לכך – רצונו של הרופא-הכירורג לנתח ככל שיותר, בפרט כשהוא צעיר, וצריך לרכוש ניסיון ושם. מבלי להתייחס לשאלה אם בארץ הטיפולים המיותרים נפוצים יותר, אם לאו, יש להזהיר את כל האוכלוסייה מפני סכנת הטיפולים המיותרים. בהתאם לסטטיסטיקה הבינלאומית, מבצעים כל שנה בארץ כ-35 אלף ניתוחים מיותרים, ובהם כ-175-200 אנשים מתים ועוד כ-600-700 איש נשארים נכים. יש לציין כי אי-אפשר למנוע לגמרי את כל הטיפולים המיותרים, אך ניתן להקטין את מספרם על-ידי התערבות החולה עצמו בהחלטה לקבלת הטיפול. כאשר הרופא מציע טיפול זה או אחר – רצוי לשאול את הרופא אם הוא היה מבצע את אותו הטיפול בקרוב-משפחה שלו, או אף בעצמו. כדאי לשאול את הרופא, כפי שאנו שואלים מכונאי במוסך: האם היית מבצע את אותו טיפול גם ברכבך? נביא כמה דוגמאות של מחלות, שהטיפול בהן, בדרך ניתוחית, הוא לעיתים מיותר: כ-20-45% מכל הניתוחים של כריתת-תוספתן בארץ הם מיותרים. הסיבה העיקרית: על ניתוחים אלה מחליטים רופאים צעירים, חסרי-ניסיון. מחלות כיס מרה. לעיתים מגלים אבנים קטנות או גדולות. לא בכל מקרה של אבנים בכיס-המרה דרוש ניתוח. במקרה של אבן גדולה, ספק אם נחוץ ניתוח כאשר אין דלקת. כ-80% מכל האוכלוסייה היה עם אבנים גדולות בכיס המרה, ואף אינם יודעים על כך בעצמם עד סוף חייהם. טחורים. כמחצית הגברים סובלים מטחורים בדרגה זו או אחרת. הייתה תקופה שבה המליצו כמעט בכל מקרה של טחורים על ניתוח. כיום מסתפקים יותר בטיפול שמרני, או משתמשים בשיטת הגומיות. צדקה אופירה נבון, כאשר טענה שבארץ מבצעים כריתת-שד בכלות, כאשר במקרים דומים בחו"ל אין כורתים, ומסתפקים לעיתים קרובות בטיפול בסרטן השד ללא כריתה. גם על כריתת-הרחם מחליטים לעיתים קרובות ללא צורך. ברוב המקרים כיום ניתן להסתפק בטיפול שמרני, על-ידי מתן סטרואידים והשגחה מתמדת. ניתוחי כלי-דם. כמות ניתוחי כלי-הדם ירדה בכל העולם (אך לא בארץ), בגלל פיתוח שיטות שמרניות, שדרכן מקבלים תוצאות טובות אף יותר מאשר בניתוחים. גם ניתוח דליות-ורידים אפשר, במקרים ספציפיים, להחליף בהזרקות תמיסה. לפני שנים אחדות נעשו כריתת השקדים וניתוחי פוליפים אצל ילדים ללא שיקול מספיק, ולעיתים אף ללא הצדקה. גם היום מבצעים ניתוחים אלה בארץ בצורה שכיחה יותר מאשר בכל העולם. ניתוחים אלה, שעליהם מחליטים בפזיזות, עלולים להזיק להתפתחות הילד. לא כל שבר של דופן-הבטן דורש ניתוח. לעיתים תיקון כביכול של שבר דופן-הבטן גורם צורך בתיקונים נוספים בעתיד, ואף למותו של האדם. יש לשקול את מידת הסיכון הכרוכה בניתוח כזה. במקרים של כיב בקיבה ובתריסריון, כמעט שאין הניתוחים נחוצים כיום. מטפלים במקרים אלה בכדורים, ומבצעים ניתוחים רק במקרה של חסימת הקיבה, דימומים או קרע. לעיתים קרובות ממהרים לבצע כריתות גפיים תחתונות בגלל מחלות כרוניות של בלי-הדם וסכרת. לעיתים מחליטים על כריתה במקום טיפול ממושך, כי קל יותר לבצע כריתה מאשר לתת טיפול ממושך. כיום זה באופנה לבצע ניתוחים פלסטיים למיניהם. גם הם עלולים לגרום לנכות, ואף למותם של אנשים. למשל: המקרה של החיילת בת ה-19, שנפטרה עקב ניתוח של הסרת כתב מעל לחיה; המקרה של האישה שמתה עקב ניתוח מתיחת עור-הפנים; המקרה של נערה שלאחר ניתוח הגדלת-שדיים נשארה נכה ב-100% לציתות. גם לגבי אינדיקציה להחלפת פרקים ולהשתלת עדשות יש דעות שונות, ויש להחליט על ניתוחים אלה רק אחרי שיקול-דעת רציני. גם השימוש בעדשות במקום משקפיים דורש שיקול-דעת מקצועי – לעיתים העדשות מזיקות לעיניים. * ניתוחים קיסרים רבים מאוד מיותרים. גם בגלל חוסר סבלנות של רופאים! לא רק ניתוחים יכולים להיות מיותרים. לעיתים קרובות גם הבדיקות יכולות להיות מיותרות. כך, למשל, לקרובת משפחה שלי הציעו בגיל 81 בבית-חולים דרומי לערוך ניקור של בית-החזה, כאשר סבלה משיעול ומחום. ניקור זה מהווה סכנה, ובמיוחד בגיל זה: הוא עלול לגרום לדימום, לזיהום ולכאב מיותר. שאלתי את הרופא למה הוא מצפה מהניקור. האם תוצאת הניקור תשנה את הטיפול? הרופא השיב לי: לא,אך כדאי לעשות זאת לאבחנה יותר מדויקת.ללא ניקור מיותר, המשיכה החולה לקבל את אותו הטיפול, והבריאה. כאשר היו לי כאבים ברגל, הציעו לי עמיתיי לערוך פונקציה של עמוד-השדרה. לא ראיתי כל צורך בכך, כי ניקור זה לא היה משנה את טיב הטיפול, אך היה כרוך בסכנות: דימומים, זיהום ואף שיתוק. גם הצנתור, שמבצעים אחרי התקף-לב, וגם בלי התקף-לב אינו תמיד נחוץ, והוא עצמו כרוך בסכנות ואף גרם למקרי-מוות אחדים. טיפול תרופתי מיותר לעיתים, ומסוכן לא פחות מניתוחים ומבדיקות. כך למשל, יכול הרופא להמליץ על לקיחת אספירין להורדת חום או כטיפול בפרקים, בלא לשאול את החולה אם אינו סובל מכיב בקיבה. לקיחת אספירין עלולה לגרום להחרפת מחלת האולקוס. זו רק אחת הדוגמאות לסכנות הכרוכות בטיפול תרופתי. עליך לדעת שכאשר הרופא ממליץ לפניך על טיפול תרופתי מסוים, אינך צריך להתבייש לשאול אותו אם הטיפול המומלץ לא יזיק לבריאות, ומתאים לך בהקשר למחלות אחרות מהן אתה אולי סובל. הזכות לייעוץ נוסף, לדעה שנייה לפני כמה ימים סיפרה לי אחות, העובדת בבית-חולים במרכז הארץ, על מה שאירע לבתה. כאשר הייתה בת 15, החלו המורים בבית-סיפרה להבחין בהתנהגותה המוזרה. האחות פנתה לרופא, והוא שלח את בתה לטיפול פסיכולוגי. במשך כמעט שנה הלכה הנערה לפסיכולוג, ו"טופלה" על-ידו, עד שהוא שלח אותה לטיפול פסיכיאטרי. המוזרות גברה, ולבסוף התעלפה הנערה ואושפזה. בבית-החולים גילו גוש בגולגולת. כמעט ברגע האחרון היא נותחה. למעשה, שנתיים לא נבדקה הנערה ביסודיות. אישה בת 23, נישאה. כעבור שנה פנתה לרופא-נשים בבקשה שיוציא לה את ההתקן ברחם, כי היא ובעלה החליטו להביא ילד. הרופא עשה את שלו, אך היא לא נכנסה להריון. היא פנתה שוב לאותו הרופא, וקיבלה טיפולים ממושכים במשך חמש שנים נגד עקרות. הטיפול היה לעיתים קרובות מאוד קשה ומכאיב. כעבור חמש שנים נכנסה האישה במקרה לרופא-נשים אחר. הוא בדק אותה ומצא שההתקן נמצא עדיין ברחמה. הרופא השני הוציא את ההתקן, והאישה נכנסה להריון ללא כל קושי, אחרי חמש שנים של סבל נפשי ופיסי מיותר. בדו"ח מבקר-המדינה מסופר על חולה בן 48, שאחרי התקף-לב אושפז בבית-חולים במרכז הארץ, לצורך ניתוח, עם אבחנה של קריש-דם בלבד. עקב שיבושים מינהלים בתוך בית-החולים, נדחה הניתוח. כעבור שבועות אחדים אושפז החולה שנית, והניתוח בוצע. ניתוח לא נמצא קריש-דם, ולמעשה נותח אדם בריא. שלושת המקרים הללו לא היו קורים אילו היה נשמר העיקרון של זכות החולה לקבלת ייעוץ נוסף. הרופאים בכל שלושת המקרים האלה לא ערכו בדיקות נוספות לחוליהם, לא שלחו לייעוץ נוסף לעמיתיהם. בימים אלה, כאשר שוב נשברות הנורמות הבסיסיות ברפואה, קשה לי להתרכז בכתיבת המלצות לחולה היחיד, כיצד לשמור על בריאותו ולהגן על זכויותיו כחולה. כל מערכת הביאות חולה, אולי אף באופן אנוש. אך דווקא בתקופת אובדן הערכים ההומאניים ברפואה חשוב עוד יותר שהאזרח יידע איך להתנהג בתנאים של רפואה פרועה. ביאנה גנדלמן, בת 18 וחצי, החלה ללמוד רפואה במסגרת העתודה בבית-ספר לרפואה של הטכניון בחיפה. היא אהבה ספורט, הרבתה לטייל ברגל ולמדה לנגן על פסנתר. היא הייתה אחת התלמידות הטובות ביותר בבית-סיפרה בנתניה. ב-25 בינואר 1986 הגיעה ביאנה גנדלמן עם כאבים חזקים בבטנה לבית-החולים מאיר בכפר-סבא. לשם היא נשלחה של אבחנה של רופא כירורג בקופת-החולים: "דלקת תוספתן". היא אושפזה במחלקת נשים, נבדקה על-ידי רופאים זוטרים ושוחררה כעבור יומיים הביתה עם אבחנה מוזרה מאוד: "מתיחת שרירים". שלושה ימים אחרי שחרורה חזרה ביאנה לבית-החולים, שכבה כ-12 שעות בחדר-המיון ובמחלקה כירורגית ללא טיפול, כאשר שוב נבדקה על-ידי רופאים זוטרים בלבד. בלילה נלקחה לחדר-הניתוח, נותחה, והתגלתה אצלה התפוצצות של תוספתן מוגלתי, עם מורסה מוגלתית בתוך הבטן.בסוף הניתוח התחיל סיבוך של ההרדמה, והיא איבדה את הכרתה. ניסו להחיותה במשך הלילה. מנהל מחלקת-ההרדמה הגיע רק בבוקר. מנהל המחלקה הכירורגית כלל לא היה בשעת הניתוח, ואף לא לאחריו. לאחר הניתוח היה דימום חריף, שבו היא איבדה כמה ליטרים של דם. כעבור יום וחצי מתה ביאנה גנדלמן, אחרי ניתוח "פשוט" של תוספתן. להוריה נאמר ש"התגלתה אצלה מחלה נדירה, שכמעט ולא נראתה במדינת ישראל". בקומם מהשבעה, פנו הוריה של ביאנה, יחד עם אחיה, צליק גנדלצן, למשרד-הבריאות בדרישה לבדוק את נסיבות מותה של ביאנה. בתום חודשים רבים של סחבת ובירורים, נאמר למשפחה האבלה ש"לצערנו לא נעשה ניתוח לאחר המוות, ואי-אפשר להגיד בוודאות את סיבת-המוות". כיום נלחמת משפחת גנדלמן כדי לגלות את הסיבות האמיתיות שהביאו למותה של ביאנה. הם מאשימים את הרופאים – באיחור באבחנה, באחור בניתוח, בגילוי מאוחר של סיבוכים, באי-טיפול מתאים. אך לא קל להם לעשות זאת, במיוחד מפני שלא בוצע פוסט-מורתם (ניתוח-שלאחר-המוות). ארז קעטבי, בן 17, תלמיד פנימייה, החליק במקלחת ונפל על ברז ופצע את איזור פי-הטבעת. הוא הגיע לבית-החולים הכרמל ושכב שעות רבות בחדר-המיון, לפני שאושפז במחלקה. בחדר-המיון הוא טופל ונבדק על-ידי רופאים זוטרים. ארז נותח רק בשעות הלילה. אחרי הניתוח הוא הועבר למחלקה ללא זונדה בקיבה. כתוצאה מההרדמה החל להקיא. הקיא חדר לתוך דרכי הנשימה, והוא איבד את ההכרה. כעבור זמן קצר נפטר הנער בן 17 מ"פציעה קטנה מאוד", כפי שהגדירו הרופאים את מצבו. קרובי משפחתו דרשו ניתוח פוסט-מורתם. בפוסט-מורתם, שנעשה במכון הפתולוגי אבו-כביר, נמצאו סימנים המוכיחים הזנחה רפואית, ותוצאות הניתוח-שלאחו-המוות עזרו למשפחה לפתוח בהליכים פליליים נגד רופאי בית-החולים. ניסים אסרף, בן 55, חזן ממגדל-העמק, נותח פעמיים: ב-21 בספטמבר 1984, ולמחרת,בגלל שבר "פשוט", כפי שהוגדר על-ידי הרופאים. הוא נותח על-ידי רופאים זוטרים, והסיבוך – דימום מאסיבי בתוך הפצע בניתוח הראשון – אובחן באיחור רב. ניסים אסרף מת כתוצאה מהניתוח ומהזנחה רפואית. כאשר פנו קרובי המשפחה וביקשו לבדוק את סיבת-המוות, נענו על-ידי הד"ר יוסף פקטור, מנהל בית-החולים העמק בעפולה: לא ניתן לאבחן את סיבות המוות, כי המשפחה התנגדה לנתיחה". אמנם חייב להיות ברור לכל רופא סביר שהחולה ניסים אסרף מת מדימום לאחר ניתוח תיקון שבר, אך אי-ביצוע ניתוח שלאחר-המוות נתן לרופאים פתח לנסות לברוח מהאחריות לטיפול רשלני. רב-סרן צעיר בצה"ל נפצע וביטנו בעיצומה של מלחמת-לבנון. הוא הועבר לבית-החולים ונותח. לניתוח לא הוזמן מנהל-המחלקה. לאחר הניתוח דימם הפצוע בתוך הבטן. מנהל המחלקה- שוב לא הוזמן, גם לא לצורך קביעת סיבת-הדימום. הפצוע מת כתוצאה מהדימום. ועדה שהוקמה לפי דרישתו של קצין-רפואה-ראשי של צה"ל, הדגישה כי יתכן והתוצאה הייתה שונה, אילו בטיפולים אלה היה מעורב מנהל-המחלקה, ולא רק רופא צעיר. הגדלת שדיים לבת 14 מארבעת המקרים הטראגיים האלה מתבקשות המסקנות הבאות: בכל מקרה מוות של קרוב משפחה, לאחר קבלת טיפול כלשהו, וכאשר מתעורר חשד שלא נעשה הכול כדי להצילו – למרות היותכם שרויים באבל, אתם חייבים לדרוש עריכת ניתוח-שלאחו-המוות. בלעדיו הרבה יותר קשה להוכיח שהנפטר לא קיבל את הטיפול הנדרש ושהרופאים התרשלו. יש להדגיש שבמקרים כאלה הרופאים עצמם חייבים להציע נתיחת-גופה, וחובה עליהם להסביר למשפחה את חשיבותה. בכל הניתוחים הנ"ל, שהסתיימו בטרגדיה, לא לקחו חלק רופאים בכירים. הם גם לא היו שותפים להחלטות שלפני הניתוח ושלאחריו. שופט בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שמואל מינצר, נתן פסק-דין עקרוני לגבי השתתפות רופאים בכירים בשלבים שונים של מתן טיפול רפואי. היה זה במשפט הוריה של לבנת עמר בת ה-5 נגד בית-החולים סורוקה, הבאר-שבעי, לאחר מותה של ליבנת בניתוח "פשוט" – שבר טבורי. השופט הדגיש, ש"אולי לא היה קורה האסון אילו רופאים בכירים היו נוכחים בעת הניתוח עצמו ולאחריו". זכותם של החולים לשאול את הרופאים מי משתתף בניתוח. האם יש צוות בכיר, ושאלה זאת יכולה למנוע אסונות. אני ממליץ לקרובי המשפחה לא לסמוך יותר מדי על זה שהרופאים עצמם יזמינו, במידת הצורך, יועצים בכירים. רצוי שקרובי המשפחה יקיימו תורנויות בקרבת מיטתו של החולה ויתעניינו בכל שלבי הטיפול, ויעקבו בייחוד אם הרופאים מתייעצים ביניהם במידה מספקת. גם במקרים אחרים, שאינם כרוכים בסכנת-חיים, יש לדרוש מהרופא ייעוץ נוסף. כך למשל, ידועים לי מקרים רבים כאשר רופא צעיר, כירורג או אורתופד או רופא כללי, "בודקים" צילום רנטגן שנעשה לחולה בעקבות תלונותיו, כאשר הם מתבוננים בצילום מול אור הנורה בחדר. על סמך בדיקה כזאת קובע הרופא ש"אין שבר, לא צריכים לעשות דבר", או "יש שבר, צריכים לעשות גבס". הרופא מחליט ללא התייעצות עם רופא מומחה רנטגנולוג, ולעיתים רק כעבור זמן רב מתגלות טעויות של אותו רופא אשר בדק את הצילום מול הנורה. בינתיים, עד גילוי הטעות, נמצא החולה חבוש בגבס מיותר או דורך על רגל בלתי-מגובסת, למרות השבר ברגלו. לכן רצוי לבדוק אם תוצאת צילומי-הרנטגן עברה בירור אצל רופא מומחה. חשוב פי כמה ייעוץ של מומחים שונים בהחלטה לבצע ניתוח פלאסטי. לרוב הרצון לשנות את המראה החיצוני – האף, האוזניים, הסנטר, הקטנת חזה או הגדלתו, הורדת שומן מהירכיים – קשור בבעיות פסיכולוגיות, לעיתים פסיכיאטריות, וחובת החולה כלפי עצמו להתייעץ עם מומחים אלה. יחד עם זאת, חובתם של הרופאים, לפני ביצוע כל ניתוח פלאסטי, לבקש מהחולה להתייעץ גם עם מומחים נוספים. ידועים לי מקרים של נזקים רבים שנגרמו על-ידי ניתוחים פלאסטיים למיניהם, שהפכו אנשים בריאים לנכים. ידוע לי מקרה שבו רופא כירורג ניתח ילדה בת 14 והגדיל את שדיה, למרות שזה מנוגד לתורה הרפואית. לעיתים קרובות נמנעים רופאים מלהזמין מומחים אחרים לצורך קבלת ייעוץ, מחשש של פגיעה ביוקרתם, מחשש להתחרות, מחוסר מוסריות, מביטחון עצמי מופרז, מהרגשת בעלות על החולה ומידיעה שהם אינם חשופים לביקורת. ככל שהרופא הוא בעל מצפון מפותח יותר ובעל ידע נרחב יותר – כן הוא מרבה להתייעץ עם עמיתיו, בלא חשש מפגיעה בכבודו. החולה יכול לעזור למרפאו אם יהיה גלוי-לב עם הרופא, וישאל אותו אם הוא עצמו משוכנע שאין צורך בייעוץ נוסף. רופא הגון יעשה את המרב כדי לתת לחולה הרגשה שנעשה הכול כדי למנוע שגיאות. הרי הרופא עצמו יודע שלעיתים הוא נותן טיפול זה או אחר רק מפני שהוא מכיר סוגי טיפול אלה, בעוד שיש טיפולים אחרים, אותם הוא אינו מכיר או אינו חסיד שלהם. מותה הטרגי של הנערה יעל שריקי מצפת קשור בכך שהיא לא רצתה לעשות הפלה בבית-החולים בעירה. חשוב לדעת שיש זכות לחולה במקרים מסוימים, לבקש טיפול בכל בית-חולים במדינה. הרופא יכול היה לשלוח אותה לכל עיר אחרת. אם אתה נזקק לייעוץ פסיכיאטרי, זכותך לדרוש אותו הרחק ממקום מגוריך, וחובת הרופא לכבד את דרישתך. אותו הדין לגבי טיפולים במחלות-מין. לא לדרוש מרופא תרופות ולא להשתמש יותר מדי בתרופות! מותר לחולה להתערב בטיפול ולדרוש ייעוץ נוסף והסברים. אך יש מקרים שבהם כדאי להיות זהירים, ולא לבוא לרופא בדרישות רבות מדי. כך, למשל, אם יש צורך להוריד כתם או גוש קטן – לדוגמה: מהכתף, מהגב או מהפנים – והרופא ממליץ על ניתוח בהרדמה מקומית, לא כדאי ללחוץ ולבקש הרדמה כללית. הרדמה כללית היא מסוכנת יותר, וידועים מקרים לא מעטים שבהם מתו חולים בגלל הרדמה כללית בניתוח קטן. גם ניתוח-טחורים אם זה מאוד נחוץ רצוי לעשות בהרדמה מקומית. לא מזמן נפטר יעקב חזן, בן 32, בגלל הרדמה כללית בניתוח-טחורים. בשעת לידה אל תדרשי מהרופא שייתן לך זריקה לזירוז-לידה. אל תשכחי שלידה טבעית הרבה יותר בריאה, גם לתינוק וגם לאמו. ידועים סיבוכים מזריקות כאלה, שגרמו נזק – במיוחד לתינוקות. אם אתם קשישים ולא חל כל שינוי בבריאותכם, אך בבדיקה שגרתית הרופא גילה אצלכם לחץ-דם גבוה – אל תיבהלו ואל תתחילו ללחוץ על הרופא שייתן לכם מייד תרופות להורדת לחץ-הדם. לחץ-דם גבוה לכשעצמו, המתגלה לראשונה אצל אנשים קשישים, אינו מהווה שום סכנה, ולעיתים טוב יותר לסבול מלחץ-דם גבוה, שאליו התרגלתם, מאשר להתחיל להורידו. הורדתו של לחץ-הדם עלולה לעיתים להחמיר את מצבכם. אם שמנתם בשנים האחרונות, אל תמהרו לעשות דיאטה ולסלק את משקל-היתר שלכם. לפעמים, אדם המוריד ממשקלו נחלש ומרגיש גרוע יותר. לא מספר הקילוגרמים הוא הקובע את הצורך להפחית במשקל, אלא הרגשת פגיעה בבריאות בגלל השמנה. מוטב כוסית קוניאק לא בכל מקרה של מחלה חייבים לרוץ מייד לרופא. אם אתה מצונן – כוס-תה עם לימון, קצת קוניאק ושכיבה במיטה חמה ירפאו אותך מהר יותר מאשר תרופה שתקבל מהרופא, לאחר המתנה מעצבנת בתור במרפאתו. אל תרוץ לקבל חיסון נגד שפעת, רק בגלל התעמולה המופרזת שהיית חשוף לה. אסור לשכוח שגם חיסון עצמו מהווה לעיתים סכנה. אם קיבלת מכה כלשהי ונוצרת נפיחות במקום המכה – שכיבה עם תחבושת-לחץ, לעיתים אף עם קרח, תעזור לך יותר מאשר נסיעה לחדר-מיון ועשיית צילומים מיותרים. אם יש לך כאבים בגב או בכף היד או בברך, לפני שאתה פונה לרופא, נסה לחמם את מקום הכאב. נסה לנסוע פעמיים-שלוש לים-המלח, לטבריה הצעירה או לחמת-גדר. בדוק גם אם המזרן במיטתך לא התיישן ושקע. לעיתים די להפוך את המזרן כדי שהכאבים ייפסקו. אם מתקשה אתה לקרוא ספר ללא משקפיים ועברת את גיל ה-40, בדוק עצמך אצל אופטומטריסט. אל תרוץ מייד לרופא-עיניים – קרוב לוודאי שאתה רק זקוק למשקפיים. אם יש לך דלקת-עיניים – קצת דוקר, קצת מגרד – נסה קודם להליכתך לרופא לרחוץ פעמיים שלוש ביום את עינייך בסבון ולנגב אותן. לאישה, במקרים אלה – להפסיק להתאפר. אם אתם סובלים ימים ספורים בלבד מעצירות קטנה או משלשול – אל תרצו מייד לרופא. דיאטה קטנה או חוקן יכולים לעזור לכם למנוע ריצות מיותרות לרופא. מחוסר-ידע או מזהירות-יתר עלול הרופא להכניס אתכם לבדיקות מיותרות, כמו רקטוסקופיה, קולונוסקפיה, לפרסקופיה כשלעצמן עלולות לגרום נזק. אילנה אברך, בת 55, מרמלה, שפנתה לרופא בנסיבות כאלה, עברה קולונוסקופיה מיותרת בבית-החולים אסף הרופא, שגרמה לה נזק חמור, והשאירה אותה נכה לצמיתות. אם יש לבתכם החיילת דלקת מתחת לציפורן ברגל, אל תרוצו לרופא כירורג או אורתופד מומחה, הוא עלול להמליץ מייד על ניתוח הסרת הציפורן. נסו לעשות אמבטיות עם מים חמים וקצת מלח, לגזור את הציפורן ישר, לשים משחה מרככת ולהחליף נעליים לרחבות יותר. ב-90% מהמקרים זה ירפא את בתכם, ללא ניתוח מיותר. אם אחרי יום עבודה קשה אתה מרגיש עייפות וקצת דקירות קטנות באזור החזה – לא כדאי לפנות מייד לשם עשיית א.ק.ג. או צנתור. מקלחת חמה, טיול רגלי ליד הבית, מנוחה שקטה במיטה ולא ליד הטלוויזיה יעזרו לך לחזור למצב טוב, וימנעו ממך בדיקות מיותרות. אם הרופא ממליץ לך על תרופה מיוחדת ויקרה יותר, שיש להשיגה רק בבית-מרקחת פרטי, אל תרוץ מייד לחפש את התרופה! לעיתים הרופא ממליץ על תרופה שהוא עצמו אינו מכיר, ושמע עליה לראשונה רק אתמול, כאשר התועמלן הרפואי הציג אותה לפניו. תמיד יש תרופות החליפיות, שהשפעתן לא פחות טובה מאשר החדשות והיקרות. מה עוד, שזכותך לקבל את כל התרופות הנחוצות מהקופה שבה אתה מבוטח ובבית-החולים שבו אתה מטופל. לעיתים אתה רץ אחר ייעוץ של פרופסורים מפורסמים. כעיקרון: אל תחפש פרופסור מפורסם, כי הוא לעיתים רקובות יותר עסקן מאשר רופא, עסקן שהשיג את תואר הפרופסורה שלו באמצעות העסקנות. מצא לך רופא טוב, שיקדיש לך זמן רב, יבדוק אותך היטב, יקשיב, יתייעץ עם אחרים ולא יפחד לעיין בספרים ולשנות את דעתו במידת הצורך. דע את גופך ולמד להכיר בשינויים החלים בו. אל תסמוך רק על הרופא. תוך שלוש עד חמש דקות הבדיקה שלו הוא אינו מסוגל לדעת עליך את כל מה שאתה יודע על עצמך. אל תפסול לחלוטין פניה לרפואה הנקראת רפואה בלתי-קונבנציונאלית. לעיתים היא יכולה לרפא טוב יותר מכל ניתוח. קיימות דרכים פשוטות למנוע מחלות. למשל, החברה הקרדיולוגית הבינלאומית המליצה לאחרונה לשתות כוסית קטנה של קוניאק או ויסקי באמצע היום, למניעת התקפי-לב. אם מגלים אצלך או אצל קרוב משפחתך מחלה הנראית לך היום חשוכת-מרפא, אל תכנסו לבהלה. יש לזכור שמחלות אשר אתמול לא היו ניתנות לריפוי – כמו מלריה, סיפיליס, שחפת – ניתן כיום לרפא אותן כליל. היו מקרי-התאבדות רבים של אנשים שנתגלו אצלם מחלות אלה, והם חשבו כי לעולם לא יימצאו תרופות להן. לכן אני ממליץ לקרוא כמה שפחות סיפורים סנסציוניים בעיתונות על מחלות "מפחידות". המלצה כללית – עזור לרופא להתגבר על מחלתך. הרופא לא יוכל להילחם גם במחלתך וגם בך. אתה והרופא – שניכם תנצחו את המחלה. יחד עם זאת, אין להתייחס לשגיאות של הרופא בסלחנות, כמקובל עד כה. כשם שאנו מטילים אחריות על נהג המתרשל בנהיגה וגורם לאסון, כן עלינו להתייחס לרופא לפי מעשיו. מבט בעיניים כאשר הרופא שביצע את כל הפעולות הדרושות לאבחנת מחלתך מציע לך טיפול רציני כלשהו, שיש בו סיכון מסוים, עם כל אמונך ברופא, בידע שלו, בהגינותו וביושרו – כדאי לך להביט בעיניו ולשאול אותו: האם היית ממליץ על אותו טיפול לעצמך, לאמך, לילדיך? האמינו לי: שאלה פשוטה זאת יכולה לעזור לכם למנוע החלטות פזיזות והתרשלות, ותעזור לכם לקבל את הטיפול הטוב ביותר. כאן המקום להתייחס לבעיות המיוחדות של אשפוז חולי-נפש. לעיתים אני מקבל קריאות טלפוניות, מכתבים מאזרחים שונים המתלוננים שקרובי-משפחתם נלקחו מהבית בניגוד לרצונם לאשפוז פסיכיאטרי. בלא להיכנס לעצם העובדה האם נלקחים לאשפוז פסיכיאטרי אנשים ללא אינדיקציות רפואיות – יש מדינות בהן קיימת תופעה כזאת – נתייחס רק לנהלים הקיימים בארץ לגבי אשפוז פסיכיאטרי. החוק מאפשר לאשפז אזרח בניגוד לרצונו בבית-חולים פסיכיאטרי, במקרה שקיימת סכנה לאדם עצמו או לסביבתו, אם לא יאושפז. כלומר, אם הוא עלול לגרום נזק לעצמו או נעשה מסוכן לאחרים. במקרה כזה מותר לאשפז אדם בצו של פסיכיאטר מחוזי. הפסיכיאטר המחוזי מקבל החלטה על אשפוז לאחר שרופא פסיכיאטר, רופא-עצבים או כל רופא אחר, כולל רופא כללי, פונים לפסיכיאטר המחוזי בבקשה לאשפז אדם מסוים. אם מדובר בחולה כרוני, שפרטים עליו ידועים לפסיכיאטר מחוזי, הוא נותן לרוב צו-אשפוז ללא בדיקה נוספת. במקרה כזה, לעיתים מספיקה גם פניה של קרובי-משפחה או שכנים. אם החולה אינו מוכר לפסיכיאטר המחוזי – חובה עליו לשלוח רופא פסיכיאטר לבית החולה, לצורך בדיקתו. אם החולה מאושפז בניגוד לרצונו – זכותו לדרוש להיבדק על-ידי ועדה מיוחדת, וחובה לבדקו תוך 24 השעות הראשונות לאשפוזו. אם הוועדה לא מצאה לנכון לשחרר את החולה, הוא רשאי להגיש ערעור, ותוך 72 שעות חייבים לבדקו בוועדה מיוחדת, המתמנה על-ידי פסיכיאטר של משרד-הבריאות. נגד ההחלטה של הוועדה האחרונה רשאי החולה אף להגיש בג"ץ, כמו נגד כל החלטה אדמיניסטרטיבית. על האזרחים גם לדעת שאם קרובי-המשפחה מתנגדים לאשפוז,הם עצמם שפויים, אין זכות לקחת בכוח מהבית את קרובכם ולאשפזם בניגוד לרצונם. _____________________________ ראו גם כן חומר רלוונטי בנושא לפי כתובת: "הרפואה. רשלנות ברפואה": http://www.julinudelmann.com/BRPortal/br/P103.jsp?cat=345599

 
 
Израиль. Выборы 2015 The Elections
New Articles מאמרים חדשים новые статьи
אודות יולי נודלמן. קורות חיים. אישים על נודלמן
Посол России Александр Бовин об Юлии Нудельмане
Юлий Нудельман. Краткая биография
Книги Ю.Нудельмана на русском языке
Статьи Юлия Нудельмана на русском языке
Незаконченный роман- Хирург. Юлий Нудельман
אודות טטיאנה צ'רקסוב Татьяна Черкасова
Ted-Talks / Ted-Беседы
Democratic Whip Press
ספרים של י. נודלמן שיצאו לאור בעברית
מאמרים וחומר אקטואלי של נודלמן בעברית
Холокост как новая религия
About the consequences of the Holocaust
שחיתות בפוליטיקה коррупция в политике
אישים מושחתים בישראל
Либерман и Ко. Liberman & Co
Citizens Commission on Human Rights
Articles in English
Uri Avnery Articles
Заказчик убийств? Case Nevzlin in three languages
О Латыниной, Невзлине и обо мне Latynin and me
שופט נגד האמת
Страницы Михаэля Дорфмана
Избранные художники Gallery of selected artists
Modern History היסטוריה מודרנית
בונים חופשיים The Freemason
Bishop's page
Martin Luther Мартин Лютер
Барух Спиноза Baruch Spinoza
Фридрих Ницше Friedrich Nietzche
Об угрозе фашизма в Израиле
Любопытный материал. Михаил Райф
Терроризм. Обоюдоострый меч
להתכתבות for correspondence
Николай Амосов
הרפואה . רשלנות ברפואה. חוות דעת
תיירות מרפא
Здоровье и Медицина
Health and Medicine
Журналистская Рубрика
Юлий Эдельштейн
Нация и Государство
Россия, мы и чеченский вопрос
Стив Джобс - Steve Jobs
Джордж Оруэлл и Израиль
Апелляция доктора Нудельмана в Верховный Суд
כתב ערעור 2002
כתב ערעור 2004
על שחיתות במערכת המשפט
ספר של יולי נודלמן "נרדפים בשם החוק" וביקורת עליו
Книга Ю.Нудельмана Преследуемые именем закона
Вокруг книги «Кровопролитие в медицине»
Скажи, кому ты служишь
Исторические материалы Исхода евреев из СССР
Bloodshed in the Israeli medicine
Литературная страница. Дебюты
חומרים מדעים רפואים של מכון ויצמן למדע
Юмор от Григория Бирженюка
Эпоха Арабской культуры и ислам
Софа Ландвер-Sofa Landver
Психоаналитик Сергей Черкасов
Свежие актуальные статьи по- русски
Литература. Стихи. Кино
О больном государстве
Биньямин Нетаньяху
Страницы Эммануила (Амика) Диаманта
О преступлениях Красной Армии
Из Современной Истории
Украинцы и Евреи
Израильская Народная Оппозиция
О пороках судебной системы Израиля
Солженицын и еврейский вопрос






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS