Justice יולי נודלמן Juli Nudelmann
  www.julinudelmann.com
יולי נודלמן-צדק לכל Закон
יום א', ד’ באייר תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
ראיתיו לראשונה באסיפת-מחאה נגד כופר-התעודה בברית המועצות. לבוש מכנסי-ג'ינס וחולצה ורודה, שער מתולתל סתור משהו, הילוך גמיש, מבט-עיניים שחצני, סנטר נמרץ ושפתיים מלאות. הרישול האפנתי שיווה לדוקטור יולי נודלמן. חזות חיצונית שלא תאמה לכאורה דמותו של רופא-מנתח

רחל אדיב- פרק מספר "שמו היה למאר" (עם עובד-תרבות וחינוך) ליולי נודלמן בהוקרה, רחל אדיב 1974 , חיפה הרופא המתמרד ראיתיו לראשונה באסיפת-מחאה נגד כופר-התעודה בברית המועצות. לבוש מכנסי-ג'ינס וחולצה ורודה, שער מתולתל סתור משהו, הילוך גמיש, מבט-עיניים שחצני, סנטר נמרץ ושפתיים מלאות. הרישול האפנתי שיווה לדוקטור יולי נודלמן. חזות חיצונית שלא תאמה לכאורה דמותו של רופא-מנתח. אפשר לומר, כי יולי הנו מוצר אפייני לדור-היהודים שנולד לאחר המהפכה ברוסיה: בעל רגש כבוד עצמי, אינטליגנטי, דמגוג כשמופיע בפומבי (כזה היה הנוסח הבלעדי שהכיר בחייו), יהודי גאה, אם-כי לדבריו "רוב העלייה מרוסיה – אנשים רוסים". "זאת אומרת, אנו יהודים מתבוללים לחלוטין, מבחינת החינוך, התרבות, הסביבה, המנטאליות; אולם ברגע שאתה מרגיש את עצמך מושפל כיהודי, כשמבשרים לך פתאום שאתה אזרח ממדרגה שנייה, נדלק הזיק והנך מתמרד!" – קובע יולי. "ברור, כי הרוסים רוצים להיפטר מהיהודים." בסוגיה זו לד"ר נודלמן תפיסה מעניינת: כל הקשיים הנערמים בדרך ליציאת יהודים משרתים מטרה אחת: ללבן את האווירה, שלא תיפסק העלייה, לשחרר את רוסיה מיסוד מתסיס באוכלוסיה. וכמובן, יציאת היהודים פותרת גם מספר בעיות משניות: דירות משתחררות; משרות מתפנות. לדברי יולי, קיים בצמרת-השלטון בברית-המועצות מושג מופרז על עצמת העם היהודי, משהו הגובל עם מיסטיקה, הן אצל המנהיגים, הן בקרב העם; משהו המעיד על חשדנות חולנית לגבי היהודים. "לא תעזורנה סטטיסטיקות ומפות גיאוגרפיות וידיעה של ממש" – סבור יולי. "הרגש האטאוויסטי הרבה יותר עמוק מהמציאות: 'הלא אתם היהודים קשרתם קשר עולמי, קשר זקני ציון – זה עדיין הבסיס". כדוגמה לחשדנות ולהפרזה בהערכת הכוח היהודי מביא ד"ר נודלמן הפגנת תשעים-ושלושה יהודים במוסקבה ב-1971. הם הלכו בשלוש קבוצות מכיוונים שונים למסור מכתב למרכז המפלגה הקומוניסטית. "רצה המקרה שבאותה שעה בדיוק, בשעה שתים-עשרה בצהריים, הגיע לפאריס ליאוניד בראז'ניאב, לביקור ממלכתי, ולידיו נמסר מכתב זהה. הכיכרות והרחובות מסביב למשרדי מרכז המפלגה המו מיחידות-צבא – תשעים-ושלושה יהודים! הם נתנו לנו לעבור כדי לעצור את כולם בבת-אחת בכניסה לבנין. הכניסו את כולם לאוטובוסים והובילו למקום מרוחק. בחקירה שאלו: 'אבל איך קרה, שאתם ידעתם את השעה המדייקת של בוא המטוס עם המזכיר הכללי לשדה-התעופה אורלי בפאריס? ידוע לנו, כי יש פוליטביורו של יהודים במוסקבה". 'מקרי בהחלט' – עניתי, אך בזה לא עקרתי את האמונה העיוורת בכוח היהודים. לרוסי יש יחס של זלזול טוטאלי בערבים. חברי כיהן כנציג מסחרי בקהיר והתפאר בכך, שהיה חותם על חוזים מדומים: "לסתום להם את הפה לזמן-מה. אולי בעוד עשרים שנה יתפסו על מה שחתמו – היה לועג הנציג הסובייטי. אפשר גם לקבוע בוודאות – טען יולי נודלמן – כי שוררים יחסים רעים בין ברית-המועצות לבין הערבים. על טענת הערבים, כי הרוסים מתירים עליית יהודים לישראל, עונים הסובייטים: אתם גירשתם אותנו ממצרים". צלצול הטלפון. במעשיות מסביר יולי לעולה הזקוק לעצתו בקבלת עבודה; יולי נודלמן משמש כתובת בטוחה לרופאים-עולים במצוקה. יולי נודלמן הביא עימו את כל הספקות, הסערות ומרץ בלתי נדלה. הוא מוצא פורקן, בראש ובראשונה, בעבודתו הקשה כמנתח, כשהוא רואה בה יעוד והתגשמות הכול. אך מוחו האנליטי ועינו החדה, וכן מצפונו הציבורי מביאים אותו למעורבות בציבור העולים. לאחר 18 חודשים בישראל, נראה לו כי יש לו זכות ויהיה זה גם לטובת העניין להסיק אי-אלה מסקנות. לגבי תחושתו בישראל הוא מיד מסתייג ואומר: אני עושה זאת בדחילו ורחמו". הוא ביקר כמעט בכל רחבי הארץ: בקיבוץ ובמושב, במוסדות-חינוך, בבתי-חולים; שוחח עם אלפי ישראלים ועולים; נפגש עם שרים. קיבל למעלה ממאתיים מכתבים מעולים בענייני סידורים בעבודה. וגם ליווה אנשים שירדו מישראל. למעלה משנה הוא עובד בבית-חולים; נפגש עם אלפי חולים, שוחח אתם. ראה איך מתים חיילים פצועים, שהובאו מרמת-הגולן. כל אלה, לדעתו, מחייבים אותו להביע דעה בבעיות החשובות הנוגעות לכלל הציבור. דבריו נאמרים בלהט, כמין הר-געש של רגשות ורעיונות. "אני מסתכל ורואה תופעה משונה – המשטרים הפוליטיים כאן ושם באיזו שהיא נקודת זהים... ביקרתי באסיפה בבאר-שבע. בדיוק, בדיוק כמו אלפי אסיפות בברית-המועצות. כל הצמרת של העיר הייתה מיוצגת בשולחן-הנשיאות. אחר-כך יצא אחד לברך – הוא לא ידע לקרוא מן הכתב. זה מוכר לי מאוד" – אומר יולי בצחוק. "אבל יחד עם זה, יש כאן מין מנגנון שפועל למרות הכול, והמנהל את המדינה. מישהו נכנס, מישהו יוצא, מישהו הולך לאיבוד (מבחינה פוליטית). ואף-על-פי-כן, עם כל המחדלים – אי-אפשר לשלול את המשטר". "הרושם שהיה לנו על ישראל מרחוק: נדמה היה לנו, כי זו ארץ קטנה. והנה, עברתי במכונית כמעט שלושים אלף קילומטר וטרם ראיתי את הכול. הארץ גדולה יותר ורבת-פנים מכפי שסברנו שם. קיבוצים נהדרים, דרכים מצוינות, ערים יפות, אנשים יפים ברחובות. שפע חלונות-ראוה ססגוניים, מלאי כל-טוב. הרבה מכוניות והתפעלות בלתי-פוסקת, כי הכול מסביב יהודי וכולם סביבך יהודים. יהודים מתהלכים בשלווה ברחובות עיר וכפר יחד עם ערבים; נוסעים לשטחים ללא כל פחד. חיוכי האנשים, כשאומרים את המלה 'עולה חדש'. אך במרוצת הזמן אנו מתחילים להבחין: לכלוך ברחובות, נתקלים ביחס קר ואדיש בסוכנות, במשרד-הקליטה, בצעדים הראשונים בעבודה, בכניסה לדירה. פה נותנים את האישור אבל חותמים במקום אחר. הנך ממתין יום תמים לחיבור חשמל, גז, מים, אינך הולך לעבודה והפועל לא בא... אתה ממתין שלושה-ארבעה חדשים למשכורת הראשונה במקום-העבודה והמשכורת אינה מגיעה. ובהדרגה באים כל שאר הקשיים של החולין – אגב, קשיים שאינם הכרח המציאות – והם מכסים על הרשמים הנפלאים של הימים הראשונים. לאט-לאט מתחילים להתמצא במצב ורואים פער סוציאלי ואפילו אי-צדק על רקע גזעי. יום-יום כמעט רואים שביתות; בתי-חולים מלאים עד אפס מקום, מוזנחים ומלוכלכים. צמיגים חתוכים במכוניות עם מספר לבן ( של עולים חדשים). והנך מתחיל להרהר: משהו כאן לא בסדר. וביורוקרטיה שהפכה למעמד – מעל לכל המעמדות. פגשתי שר, שאמר לי: "נכון, פקיד פלוני לא צדק, אבל אוכל להסדיר את העניין רק כשהוא יצא לחופשה"... והמפלגות – בעיני הרופא המתמרד – רבות מדי ואינן נבדלות כמעט במאומה זו מזו. הן מביעות, לפי דעתו, רק רצון של קבוצות הרודפות השפעה וכבוד ומשמשות מכשיר להגיע לשלטון. אך מעל לכל, מעורר זעמו של ד"ר נודלמן "המושג המסולף" של דמוקרטיה. "נכון, הנך חפשי לומר את הול. לא תיענש. כך אתה סבור תחילה. אחרי-כן הנך משתכנע, כי קל מאוד לקלקל את הקריירה שלך אם אתה אומר דברים כהווייתם. אתה יכול לכתוב כל מד: שעולה על דעתך, אך מי ידפיס את זה? רבים מתחילים לחשוב, כי ישראל אינה כל-כך דמוקרטית כפי שמצהירים עליה. פגשתי כאן חבר'ה שלא פחדו ממשימות קשות ביותר במוסקבה, בידעם כי ייעצרו, ואילו בישראל מפחדים לומר מלה. דמוקרטיה מתבטאת כאן למעשה בהעדר פיקוח על מוסדות שונים ובמתן חופש פעולה וזכות לקבוצות שונות לנהוג כמעט ללא השגחה בהוצאת כסף ציבורי ובזבוז אחר. לפקידות בכירה, לקבלנים, לבנקאים – לכל אלה נוחה מאוד דמוקרטיה זו, והרי הדמוקרטיה זה שירות לעם. "יצירה אחת היא למופת – צה"ל. הצבא בישראל אינו מאכזב. זהו צבא עממי באמת". וכאן באה הערת-הרופא על אפיים של חיילי צה"ל, המעבירה צמרמורת בגופך: "הם יודעים למות יפה. בשקט, בשקט. ועל-ידו אם, אחים – דממה. לא כפי שהיינו רגילים לראות בגלות. החוויה המרשימה ביותר, שהייתה לי כאן – מספר יולי – הייתה בסיני.המכונית נתקלקלה. היה ערב חג הפסח. למזלנו, היינו קרובים למוצב של צה"ל. בלי שאלות, בצורה חברית ומובנת מאליה ניגשו כמה חיילים לתיקון המכונית. הציעו לי את המיטה לשנית-לילה ובכלל לא התעניינו, עולים – לא עולים, עברית מגומגמת או משופרה. בין כה דיברו מעט. הייתי מלא התפעלות". ומה בנוגע להשתתפות העולים בחיים הפוליטיים? "הסערה הפוליטית אוחזת בך במחצית השנה הראשונה", מסביר יולי. "אחרי שנתיים בא הצינון, ולצערי נשארים בתחום זה הלא – טובים. שם היו מפחדים מהם כמו מאש; ואילו פה – הם צפים פתאום למעלה, כמנהיגים במפלגות. אנשים הגונים מתרחקים מהם. אבל חייבים לשמור על האנשים הטובים. שמתי לב. כי יש כאן אנשים, שהם פוליטיקאים מקצועיים. סוג זה מפותח למדי בישראל. אנשים אלה אינם עומדים בהבטחות, מרמים מתכסים בסיסמאות ציוניות, סיסמאות סוציאליות, ולאמתו של דבר אין להם אידיאלים בכלל. הנה תופעות שלא ציפינו לראות כאן והמדהימות אותנו בישראל". רצון למרוד הוא תכונה של מנהיגים אמתיים. האם יתנו ליולי נודלמן להפוך לאחד מהמנהיגים של העם ומדינה שלנו?

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS