אמנון דנקנר,28.02.1986 , עיתון דבר
נביאים בלי כבוד
היה עצוב לראות את ד"ר יולי נודלמן שופך ב"זה הזמן" אש וגופרית על מערכת הבריאות כישראל. הוא הוקיע את השחיתות ואת הבזבוזים במערכת והתריע על סכנות חמורות לבריאות הציבור. וזה היה עצוב משום שכולנו ידענו, בעוד הוא מדבר, כי שום דבר לא יצא מזה. מדי פעם מופיע איזה נביא זעם שואף תיקונים, המפציץ את התקשורת כדברי ביקורת חריפים על הגעשה באיזה תחום, מנמק מתריע מזהיר ומאשים ולאט-לאט חונקת אותו אווירת האדישות והוא צולל כאבן במים אדירים.
ד"ר נודלמן הוא השני המדבר כך על המערכת. לפניו היה ד"ר ג'רי ווסטין, שזכה לפרסום גדול כשתקף את חוסר האכפתיות של מערכת הבריאות בקשר לטיפולה ברפואה מונעת ובאיכות המזון המשווק כאן. לשבחם של השניים ייאמר כי למרות המאמצים הגדולים של הממסד להשתיק אותם, הם צצים ועולים כל פעם מחדש, ממשיכים להיאבק ולהזהיר, אולי מכיוון שאינם מאבני המקום: שניהם עולים חדשים, נודלמן מברה"מ וווסטין מארה"ב.
הממסד רואה בהם עושי צרות מקצועיים, רומז לאיזה חוסר יציבות נפשית אצלם ופוטר את טענותיהם, בדרך כלל, במשיכת כתף מלווה ברמיזות אישיות מכוערות.
אנשים כאלה עושים עבודה כפוית. טובה לטובת כולנו. הם מדברים ומדברים עד שיוצא להם שם של טרדנים כפייתיים, מנסים להיאבק בשפע של אינטרסים כלכליים ואישיים, לפעמים מצליחים להבקיע באיזו גזרה צרה, אולם עד מהרה הממסד סוגר שורות ומבריח אותם.
נודלמן לקח על עצמו טיפול במגזר רם כוח במיוחד: המגזר המושחת, החזק, הבזבזני והאכול בשאיפות אישיות של מנהלי המחלקות בבתי-החולים. וזוהי, כמובן, מלחמה אבודה מראש. אני רוצה לראות שר אחד שיוצא למלחמה חזיתית מול האנשים האלה. שר, אחרי הכול, הוא גם בן-אדם וכשהוא דן בעניינים הוא תמיד זוכר, במעמקי מוחו, כי לילה אחד מן הלילות הוא עוד יתעורר עם כאבים איומים בצד, או עם מחנק בחזה ולמה לו צרות? הבנקים אולי מחזיקים את המדינה בגרון, עובדי חברת החשמל מחזיקים אותה אולי בביצים, אבל הרופאים הבכירים מחזיקים אותנו בכל הגוף, וזה כוח שאפילו ד"ר נודלמן העיקש לא יוכל לו להתנגד.#_lt#div style="text-align#_sc# right;" dir="rtl"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#
#_lt#/span#_gt##_lt#p style="font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# right;" dir="rtl"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#strong#_gt#אמנון דנקנר,28.02.1986 , עיתון דבר#_lt#/strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="text-align#_sc# center;" dir="rtl"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#font size="4" color="#000099"#_gt#נביאים בלי כבוד #_lt#/font#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#font size="4"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p dir="rtl" style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#היה עצוב לראות את ד"ר יולי נודלמן שופך ב"זה הזמן" אש וגופרית על מערכת הבריאות כישראל. הוא הוקיע את השחיתות ואת הבזבוזים במערכת והתריע על סכנות חמורות לבריאות הציבור. וזה היה עצוב משום שכולנו ידענו, בעוד הוא מדבר, כי שום דבר לא יצא מזה. מדי פעם מופיע איזה נביא זעם שואף תיקונים, המפציץ את התקשורת כדברי ביקורת חריפים על הגעשה באיזה תחום, מנמק מתריע מזהיר ומאשים ולאט-לאט חונקת אותו אווירת האדישות והוא צולל כאבן במים אדירים.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p dir="rtl" style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#ד"ר נודלמן הוא השני המדבר כך על המערכת. לפניו היה ד"ר ג'רי ווסטין, שזכה לפרסום גדול כשתקף את חוסר האכפתיות של מערכת הבריאות בקשר לטיפולה ברפואה מונעת ובאיכות המזון המשווק כאן. לשבחם של השניים ייאמר כי למרות המאמצים הגדולים של הממסד להשתיק אותם, הם צצים ועולים כל פעם מחדש, ממשיכים להיאבק ולהזהיר, אולי מכיוון שאינם מאבני המקום#_sc# שניהם עולים חדשים, נודלמן מברה"מ וווסטין מארה"ב.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p dir="rtl" style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#הממסד רואה בהם עושי צרות מקצועיים, רומז לאיזה חוסר יציבות נפשית אצלם ופוטר את טענותיהם, בדרך כלל, במשיכת כתף מלווה ברמיזות אישיות מכוערות.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p dir="rtl" style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#אנשים כאלה עושים עבודה כפוית. טובה לטובת כולנו. הם מדברים ומדברים עד שיוצא להם שם של טרדנים כפייתיים, מנסים להיאבק בשפע של אינטרסים כלכליים ואישיים, לפעמים מצליחים להבקיע באיזו גזרה צרה, אולם עד מהרה הממסד סוגר שורות ומבריח אותם.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p dir="rtl" style="font-size#_sc# 14px;"#_gt#נודלמן לקח על עצמו טיפול במגזר רם כוח במיוחד#_sc# המגזר המושחת, החזק, הבזבזני והאכול בשאיפות אישיות של מנהלי המחלקות בבתי-החולים. וזוהי, כמובן, מלחמה אבודה מראש. אני רוצה לראות שר אחד שיוצא למלחמה חזיתית מול האנשים האלה. שר, אחרי הכול, הוא גם בן-אדם וכשהוא דן בעניינים הוא תמיד זוכר, במעמקי מוחו, כי לילה אחד מן הלילות הוא עוד יתעורר עם כאבים איומים בצד, או עם מחנק בחזה ולמה לו צרות? הבנקים אולי מחזיקים את המדינה בגרון, עובדי חברת החשמל מחזיקים אותה אולי בביצים, אבל הרופאים הבכירים מחזיקים אותנו בכל הגוף, וזה כוח שאפילו ד"ר נודלמן העיקש לא יוכל לו להתנגד.#_lt#/p#_gt#
#_lt#p dir="rtl" style="font-size#_sc# 14px;"#_gt# #_lt#/p#_gt##_lt#/div#_gt# |